Daf 50a
אֶלָּא אָמַר רָבָא תַּנְיָא וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ וְהוֹצִיא מְלַמֵּד שֶׁמּוֹצִיאוֹ שָׁלֵם
Rachi (non traduit)
מלמד שמוציא את כל הפר שלם. דאי במנותח היאך הכל יוציא בהוצאה אחת הנתחים וקרבו ופרשו:
וְתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן עוֹר וּבָשָׂר [וָפֶרֶשׁ]
אִי מָה לְהַלָּן בְּהֶפְשֵׁט אַף כָּאן נָמֵי בְּהֶפְשֵׁט תַּלְמוּד לוֹמַר וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ מַאי תַּלְמוּדָא אָמַר רַב פָּפָּא כְּשֵׁם שֶׁפִּרְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ כָּךְ בְּשָׂרוֹ בְּעוֹרוֹ
Rachi (non traduit)
מה פרשו בקרבו. דדבר מגונה הוא להוציאו ולשורפו בעין:
כשם שפרשו בקרבו כו'. דאיתקש שריפת עורו ובשרו לשריפת קרבו ופרשו:
יָכוֹל יִשְׂרְפֶנּוּ שָׁלֵם נֶאֱמַר כָּאן רֹאשׁוֹ וּכְרָעָיו וְנֶאֱמַר לְהַלָּן רֹאשׁוֹ וּכְרָעָיו מָה לְהַלָּן עַל יְדֵי נִיתּוּחַ אַף כָּאן עַל יְדֵי נִיתּוּחַ
Rachi (non traduit)
אף שריפה של זה ע''י ניתוח. ובפר כהן משיח קאי:
מה להלן ע''י ניתוח. היה מקטירן דניתוח כתיב ביה:
ונאמר להלן ראשו וכרעיו. בעולת בן צאן כתיב וערך הכהן את הראש וכתיב וקרבו וכרעיו ירחץ (שם א):
נאמר כאן ראשו וכרעיו. על ראשו ועל כרעיו (שם ד):
Tossefoth (non traduit)
מה להלן ע''י ניתוח שלא בהפשט. ואם תאמר היכי יליף מהכא דדבר הלמד בג''ש חוזר ומלמד בג''ש דילפינן פר יום הכפורים בנתוח שלא בהפשט מפר כהן משיח וניתוח בפר כהן משיח גמרינן מעולה הלא כה''ג אפילו למד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש כיון דהוי הימנו ודבר אחר דשלא בהפשט בפר כהן משיח מדאיתקש עור ובשר לפרש יליף כדפירש בקונטרס ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בגזירה שוה ושמא אין זה היקש אלא גילוי מילתא בעלמא וי''ל דשלאבהפשט נקט אגב אורחיה ולא צריך למילף דמגופיה דפר יום הכפורים שמעינן דכתיב (ויקרא ט''ז:
כ''ז) ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם דאיתקש עורם ובשרם לפרשם:
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא מִמַּאי דְּמַצּוֹת מַצּוֹת מֵחַלּוֹת גָּמַר דִּלְמָא מִמַּאֲפֵה תַנּוּר גָּמַר
Rachi (non traduit)
וממאי. דרקיקין דתודה מצות מצות מחלות דתודה גמרי:
דלמא ממצות דכתיב גבי רקיקין מנחת מאפה גמרי. והתם סלת בהדיא כתיב סלת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן (ויקרא ב':
ד'):
חַלּוֹת מִנַּיִין תַּלְמוּד לוֹמַר חַלּוֹת חַלּוֹת רְקִיקִין מִנַּיִין תַּלְמוּד לוֹמַר מַצּוֹת מַצּוֹת
Rachi (non traduit)
מצות מצות. נאמר ברקיקין מצות ונאמר בחלות מצות וילפינן רקיקין מחלות וחלות למדו מרבוכה ושניהם בגז''ש:
ת''ל חלות חלות. נאמר בחלות חלות ונאמר ברבוכה חלות:
חלות שבתודה מניין. ששלשה מינין מצה יש בה חלות רקיקין רבוכה חלות שבה מניין שהן סולת:
דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא תַּנְיָא סֹלֶת מֻרְבֶּכֶת לָמַדְנוּ לִרְבוּכָה שֶׁבָּאָה סוֹלֶת
Rachi (non traduit)
למדנו רבוכה. חלות מבושלות במים תחילה שבתודה שבאה סולת ולא קמח:
אֲמַר לֵיהּ אָמַר אָמְרַהּ לָמֵד קֹדֶשׁ וּמְלַמֵּד קֹדֶשׁ
Rachi (non traduit)
אמר אמרה. האמור למד קדש ומלמד קדש בתמיה וכי שניהן צריכין שיהו בקדשים הואיל ולמד קדש כגון שלמים שפיר מיפשט בעיין דבתר למד אזלינן ומר זוטרא סבר בתר מלמד אזלינן והיינו דאמרינן בעלמא (לעיל זבחים דף מה. ולקמן זבחים דף ס:) הניחא למ''ד בתר למד אזלינן:

Tossefoth (non traduit)
אמר אמרה. ורבינו שמואל מפרש אימר אמרת שמא אתה רוצה לומר ששניהם בעינן קדש ורבינו תם גריס אמי אמרה ואמי שם חכם וביבמות פרק הערל (יבמות דף פ.) היינו דשמענא ליה לאמי כל שממעי אמו לקוי ובכתובות (דף מד:) אמר רבא תני אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים וא''ת דלמר זוטרא לא איפשיטא בעיא ובסוף אלו מנחות (מנחות עו.) אמרינן לחמי תודה ונזירות באות עשר עשר לחמי תודה בהדיא כתיב בהן פירוש דכתיב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' ואמר בפרק התודה (מנחות דף עז:) נ כאן תרומה ונאמר להלן בתרומת מעשר תרומה מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה ונזירות מהיקש דאמר מר על זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר פי' לכל דין לחמי תודה לעשרה קבין ירושלמית וחצי לוג שמן ושיהיו באות י' אלמא דין דתודה אתיא בג''ש חוזרת ומלמדת בהיקש ותו בההיא שמעתא לעיל ילפינן דכל המנחות באות עשר בבנין אב מלחמי תודה דאתיא בג''ש מתרומת מעשר ואם כן תפשוט דבר הלמד בג''ש חוזר ומלמד בבנין אב ובההיא שמעתא גופה פריך התם אי ס''ל דדבר הלמד בג''ש חוזר ומלמד בבנין אב נילף מחביתין וי''ל דתרומת מעשר דהתם חולין הוא כדקאמר הכא מעשר דגן חולין הוא ומיהו הך קשיא לרבינא דס''ל הכא בתר למד אזלינן ובסמוך אמרינן תיקו ודוחק לומר דלרבינא איפשטא ליה כמו כן בעיא דלקמן מההיא דמנחות:
אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא מַעְשַׂר דָּגָן חוּלִּין בְּעָלְמָא הוּא
Rachi (non traduit)
חולין הוא. ואנן בקדשים קמיבעיא לן:
שְׁלָמִים גּוּפַיְיהוּ מְנָא לַן דִּכְתִיב שָׁם שָׁם
Rachi (non traduit)
שם שם. בשלמים כתיב (דברים כז) וזבחת שלמים ואכלת שם ובמעשר כתיב (שם יד) ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות:
דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ אָמַר רַב פָּפָּא וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים [וְגוֹ'] אִם עַל תּוֹדָה לָמַדְנוּ לְתוֹדָה שֶׁבָּא מִן הַמַּעֲשֵׂר מִדְּאַשְׁכְּחַן שְׁלָמִים דְּאָתוּ מִמַּעֲשֵׂר
Rachi (non traduit)
למדנו לתודה. מכאן בהיקש משלמים שבאה מן המעשר אם פירש בשעת נדרו ע''מ להביאה ממעות מע''ש:
Tossefoth (non traduit)
אם על תודה כו'. הקשה ה''ר יעקב מאורלינ''ש בפרק דם חטאת (לקמן זבחים דף צח.) ובפ' התודה (מנחות דף פג) דאמר מה חטאת אינה באה אלא מן החולין למה לי הא שלמים ותודה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין עוד קשה היכי יליף התם מחטאת כיון דאיכא שלמים ותודה דבאין מן המעשר דלא ילפינן בהיקשא דזאת התורה אלא דבר שיכול לנהוג בכל הנזכרים בפסוק דמהאי טעמא מיבעי לן קרא בפ''ב דביצה (דף כ.) עולת חובה טעונה סמיכה ולא ילפינן מהיקשא דזאת התורה משום דסמיכה לא בעי בכולהו דבכור ומעשר לא בעו סמיכה כדתנן פרק שתי מדות (מנחות דף צב.) וי''ל דכל חובה מקשינן לחטאת מה חטאת דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין כדמוכח בפרק התודה (מנחות דף פג.) ומנחת נדבה דאינה באה אלא מן החולין מנ''ל וא''ת בפ''ק דחגיגה (דף ח.) דדריש מסת מלמד שאדם מביא חגיגתו מן החולין למה לי הלא חובה היא ותיפוק לי מהיקש וי''ל משום דקאמר התם דחגיגה באה נמי מן המעשר איצטריך מסת למימר דאינה באה הכל מן המעשר אלא מן החולין ומן המעשר מתרוייהו אי נמי משום דכתיב כאשר יברכך בסיפיה דקרא סלקא דעתך דאתיא ממעשר להכי איצטריך מסת:
לָא נִכְתּוֹב בְּאָשָׁם וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן יֶשְׁנָן בְּצִיבּוּר כִּבְיָחִיד
לָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּחַטָּאת וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן זְכָרִים
מֵהֵי תֵּיתֵי לָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא עוֹלָה וְתֵיתֵי מֵחַטָּאת וְאָשָׁם מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן מְכַפְּרִין
Tossefoth (non traduit)
לא נכתוב רחמנא בעולה ותיתי מחטאת ואשם. פי' ולכתוב בהדיא צפון בחטאת ואשם ואם תאמר ולכתוב בזבחי שלמי צבור ונילף עולה מינייהו וי''ל דאיכא למיפרך דמה לזבחי שלמי ציבור שכן זמנן קבוע ועוד דחטאת לא אתי מיניה שכן זכרים ואשם שכן אינו בציבור וא''ת למה לי לאקושי לקמן (זבחים דף נה.) זבחי שלמי ציבור לעולה תיפוק לי בבנין אב וכי תימא לאשמועי' שהם קדשי קדשים כעולה הוי מצי למילף מדאיתקש לחטאת וי''ל דאיכא למיפרך שכן תדיר כדמפרש בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סה.) אי נמי מה לשם שלמים שכן אינן טעונין צפון וא''ת בפ''ק דשבועות (דף ט. ושם) דיליף שעיר דר''ח משעיר חיצון דאינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו דקאמר הואיל וזה בא לזמן קבוע ובשעיר הנעשה בחוץ קאמר כדפירש התם בקונטרס דאי מפנימי הוה ליה למיפרך שכן נכנס דמה לפני ולפנים ועוד דאדרבה נילף משעיר המשתלח דמכפר בשאר עבירות אבל השתא אי מחיצון גמר ניחא דדמו אהדדי טפי משעיר המשתלח והשתא אי מחיצון גמר א''כ תפשוט דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב דחיצון גופיה לא ידענא אלא מהיקשא דפנימי וי''ל דהא אמרינן התם דגילוי מילתא בעלמא הוא וא''ת והיכי גמר בפ''ב דביצה (דף כ.) סמיכה בשלמי חובה בבנין אב (משלמי נדבה) [מעולת חובה] והא עולת חובה מכמשפט ילפא דהיינו היקש וי''ל דקושיא בעלמא הוא דפריך התם ממאי דבית הלל כו' דלמא מעולת חובה גמרי כלומר אם תימצי לומר דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב ועו''ק בהקומץ רבה (מנחות דף כא:) נאמר הבא מנחה והבא מלח ונאמר הבא מנחה והבא עצים מה עצים משל ציבור אף מלח משל ציבור ועצים גופייהו לא ידעינן אלא מדאיתקש למזבח דכתיב (ויקרא א':

ח') על העצים אשר על האש אשר על המזבח מה מזבח משל ציבור וכו':
חֲדָא מֵחֲדָא לָא אָתְיָא תֵּיתֵי חֲדָא מִתַּרְתֵּי
Rachi (non traduit)
מחדא לא אתיא כו'. מילתא באפיה נפשה היא ולאו למיפשט בעיין:
וְלִיטַעְמָיךְ תֵּיתֵי מִבִּנְיַן אָב מֵעוֹלָה מַאי טַעְמָא לָא אָתֵי מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְעוֹלָה שֶׁכֵּן כָּלִיל חַטָּאת נָמֵי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְחַטָּאת שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת
Rachi (non traduit)
שכן מכפרת כו'. ואין לך לפרש שאילתייהו מכאן:
וליטעמיך. אי משום הא כתביה לייתי מעולה דכתיב בה בהדיא:
דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה לָא לִכְתּוֹב צָפוֹנָה בְּאָשָׁם וְתֵיתֵי מִבִּנְיַן אָב מֵחַטָּאת לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבֵיהּ לָאו לְמֵימְרָא דְּדָבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב
Rachi (non traduit)
בבנין אב. מה מצינו וכולן שאילות הללו בקדשים נשאלו וארבעה שאילות בכל מדה ומדה כגון דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בהיקש ובגזרה שוה ובקל וחומר ובבנין אב ודבר הלמד בגזרה שוה מהו שילמד בהיקש ובג''ש וק''ו ובבנין אב ודבר הלמד בבנין אב מהו שילמד בכולן:
מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל
Rachi (non traduit)
מדתני דבי רבי ישמעאל. בפרק ב''ש (לעיל זבחים דף מא.) ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן ואוקימנא התם דקסבר ר' ישמעאל דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר:
[This follows] from what the school of R. Ishmael taught. (1) That which is learnt through a Hekkesh, can it teach through a Binyan ab? (2) — Said R. Jeremiah: Let ‘northward’ not be written in connection with a guilt-offering, and it could be inferred from a sin-offering by a Binyan ab. (3) For what purpose then is it written? Surely to intimate that that which is learnt through a Hekkesh cannot in turn teach through a Binyan ab. Yet according to your reasoning, let it be inferred from a burnt-offering by a Binyan ab? (4) Why then is it not so inferred? Because you can refute it: as for a burnt-offering, [it requires the north] because it is altogether burnt. So in the case of a sin-offering too, you can refute it: as for a sin-offering, [it requires the north] because it makes atonement for those who are liable to kareth! One cannot be learnt from one; [but] let one be learnt from [the other] two? (5) — From which could it be derived? [Will you say,] Let the Divine Law not write it in the case of a burnt-offering, and it could be derived from a sin-offering and a guiltoffering; [then you can argue,] as for these, [they require the north] because they make atonement. Let not the Divine Law write it in respect of a sin-offering, and let it be derived from the others; [then you can argue,] as for those, the reason is because they are males. (6) Let not the Divine Law write it in connection with a guilt-offering and let it be derived from the others; [then you can argue,] the reason is because they operate in the case of a community as in the case of an individual. (7) That which is learnt by a gezerah shawah, can it in turn teach through a Hekkesh? — Said R. Papa, It was taught: And this is the law of the sacrifice of peace-offerings... if he offers it for a thanksgiving: (8) [from this] we learn that a thanksgiving can be brought from tithe, (9) since we find that a peaceoffering can be brought from tithe. (10) And how do we know [this of] a peace-offering itself? — Because ‘there’ is written in each case. (11) Said Mar Zutra the son of R. Mari to Rabina: But corn tithe is merely hullin? (12) — Said he to him: Who says (13) that which is learnt must be holy, and that which teaches must be holy? (14) Can that which is learnt by a gezerah shawah teach by a gezerah shawah? — Said Rami b. Hama, It was taught: Of fine flour soaked [murbeketh]: (15) this teaches that the rebukah [soaked cake] (16) must be of fine flour [soleth]. (17) How do we know [the same of] halloth? (18) Because halloth is stated in both places. (19) How do we know it of rekikin [thin wafers]? Because Mazzoth [unleavened bread] is written in connection with each. (20) Said Rabina to him: How do you know that he learns [the gezerah shawah of] Mazzoth, Mazzoth, from halloth; perhaps he learns it from oven-baked [cakes]? (21) Rather said Raba: It was taught: And its inwards, and its dung, [even the whole bullock] shall he carry forth [without the camp]: (22) this teaches that he carries it forth whole. (23) You might think that he burns it whole; [but] ‘its head and its legs’ is stated here, and ‘its head and its legs’ is stated elsewhere: (24) as there it means after cutting up, (25) so here too it means after cutting up. If so, as there it is after the flaying [of the skin], (26) so here too it means after the flaying? Therefore it says, ‘and its inwards and its dung’. How does this teach [the reverse]? — Said R. Papa: Just as its dung is within it, (27) so must its flesh be within its skin. And it was [further] taught, Rabbi said: Skin and flesh and dung are mentioned here,

(1). V. supra 41a.
(2). Analogy. This differs from a Hekkesh, in that in a Hekkesh Scripture intimates that there is a certain similarity between two subjects, whereas in a Binyan ab (q.v. Glos.) the analogy is drawn from an inherent similarity between two subjects.
(3). For these are analogous, since both are brought on account of sin.
(4). For there it is explicitly stated, and the intermediate Hekkesh is not required at all.
(5). Let Scripture intimate that the north is required for two of these, and the third could then be deduced from it.
(6). Whereas a sin-offering is a female.
(7). Burnt-offerings and sin-offerings might be brought on behalf of the whole community, as public sacrifices, just as by an individual. But a guilt-offering could only be brought by an individual. — This whole passage is a digression.
(8). Lev. VII, 11f.
(9). A man can vow a thanksgiving and stipulate that he will purchase it with the redemption money of second tithe (v. p. 246, n. 3).
(10). And the thanksgiving is included therein by a Hekkesh.
(11). In connection with both a peace-offering and second tithe. Peace-offering: And thou shalt sacrifice peace-offerings, and shalt eat there (Deut. XXVII, 7); Tithe: And thou shalt eat before the Lord thy God, in the place which He shall choose to cause His name to dwell there, the tithe of thy corn —, etc. Deut. XIV, 23. Thus the peaceoffering is learnt by a gezerah shawah, and that is transferred to the thanksgiving by a Hekkesh.
(12). V. Glos. Whereas the question is about cattle tithe, which is holy.
(13). The translation here is a paraphrase, and conveys the general sense.
(14). I.e., it is unnecessary for both to be holy, but only one. We wish to learn about a peace-offering, and that indeed is holy.
(15). Lev. VII, 12.
(16). I.e., a cake made of flour that is first boiled. This is the Talmudic interpretation of murbeketh.
(17). As opposed to Kemah, a coarse meal.
(18). These are ordinary unleavened cakes.
(19). Rebukah: and halloth (E.V. cakes) mingled with oil, of fine flour soaked; halloth (one of the three kinds of unleavened bread brought with a thanksgiving): then he shall offer unleavened (Mazzoth) cakes (halloth) mingled with oil (Ibid.) The word halloth in both places shows that both must be of fine meal.
(20). For halloth v. preceding note; rekikin: and unleavened wafers (Rekike — construct form of rekikin-Mazzoth). Thus we first learn by a gezerah shawah that halloth must be of fine flour, and then by a further gezerah shawah we learn from halloth that rekikin too must be of fine flour.
(21). Lev. II, 4: And when thou bringest a mealoffering baked in an oven, it shall be unleavened cakes (halloth Mazzoth) of fine flour. Thus it can be learnt direct, without any intermediate gezerah shawah.
(22). Ibid. IV, 11f.
(23). For if it were cut up, how could he carry them out at once, which the text implies?
(24). Ibid. I, 8-9, 12-13.
(25). Since ‘the pieces’ are mentioned.
(26). This being explicitly ordered (I, 6).
(27). For it would be repulsive to take it out and burn it separately.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source